תביעה עצמאית למזונות ילדים למול הסכם שנחתם בין ההורים
הלכה מושרשת של בית משפט היא, שהסכם שהורים עושים ביניהם בנוגע לענייני ילדם מחייב את ההורים בלבד ולא את הילד.
במקרה אחד, קבע בית המשפט כי כדי שהסכם הנעשה על ידי הורים בעניין מזונות ילדם וכדי שפסק דין הנותן תוקף להסכם כזה יחייב את הילד, לא די בכך שזה נעשה במסגרת משפט גירושין של ההורים שכן, עניין המזונות חייב להיות נושא בפני עצמו הנדון בתביעה מיוחדת בשמו של הילד למזונותיו, כאשר ברור כי טובת הילד לבדה, עמדה לנגד עיני כל הנוגעים בדבר.
יודגש, כי בעניין הנוגע לילד, האינטרס שלו, והאינטרס שלו בלבד, צריך לעמוד לנגד עיני העוסקים בו. כאשר הוא נכרך בתביעת הגירושין של ההורים ומאבד את ייחודו, קיימת סכנה ממשית שהוא יקופח.
אולם, בתביעה נפרדת בשם הילד למזונותיו, העניין מקבל צורה אחרת. במקרה שכזה, יש סיכוי סביר, שעניין הילד לא יידחק לקרן זווית כדבר טפל יחסית לעיקר. אז יש סיכוי סביר שהוא יידון כעניין בפני עצמו לפי העקרונות המקובלים בתביעת מזונות ולא יסמכו על דרך השיגרה על הסכמת ההורים.
במקרה אחר פסק בית המשפט כדלקמן:
"הסכם בין הורים בעניין מזונותיו של ילד אינו מחייב אלא את ההורים עצמם, שהתקשרו באותו הסכם ואין בו כדי לגרוע מזכותו של הילד להגיש תביעת מזונות נגד הורה או לבקש שינוי שיעורם של המזונות, שלא על פי תנאי ההסכם שנערך בין ההורים. זכויותיו האמורות של הילד גם אינן מצטמצמות בשל כך שניתן קודם לכן פסק דין בהתדיינות בין ההורים שאישר את ההסכם".
במקרה נוסף, קבע בית המשפט כי "הסכם בין ההורים אין בו אומנם כשלעצמו כדי לחסום דרכו של הקטין התובע מזונותיו ממי שחייב בהם, אולם, אם ההסכם אושר בבית המשפט בהליך שהוקדש אך לכך, אין לבטל תוצאותיו של ההליך, אלא, אם יש אינדיקציה כלשהי לכך שבית המשפט שדן בעניין, לא נתן דעתו עובר למתן אישורו להסכם, לשאלה שבפניו ולא בחן שאלת המזונות כדבעי".
|
