תביעה למסירת מקרקעין

סעיף 16 לחוק המקרקעין קובע כי "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

סעיף זה קובע, כי בעל מקרקעין ומי שמחזיק בהם(לדוגמא שוכר דירה), זכאים לדרוש את מסירת המקרקעין לידיהם, ממי שמחזיק בהם שלא כדין כגון פולש או מסיג גבול. בשים לב, כי סעיף הנ"ל אינו מחייב שתהיה לתובע זכות בעלות על המקרקעין, אלא, די בזכות חזקה בלבד.

כלומר, על פי סעיף 16 לחוק המקרקעין, לא רק הבעל הרשום במקרקעין, זכאי לדרוש את פינויו של המחזיק שלא כדין, אלא, גם מי שזכאי להחזיק במקרקעין על פי הסכם לדוגמא עם הבעל הרשום, רשאי לממש את זכות החזקה שלו ולתבוע את מי שמחזיק במקרקעין שלא כדין.

כדי להוכיח שלתובע זכות חזקה שבדין במקרקעין, עליו להניח תשתית ראייתית שכן, העלאת טענה גרידא – אין בה די. אציין עתה, כי בעלות או זכות החזקה במקרקעין של תובע, הוא תנאי ראשוני להפעלת סעיף 16 לחוק המקרקעין.

המונח "זכאי להחזיק", פורש בהרחבה בפסיקת בתי המשפט. מונח זה משתרע גם על מי שקיבל מהבעל הרשום את הזכות להחזיק בקרקע כגון שוכר דירה. לעניין זה, ההלכה מורה שאין כל צורך בהסכמה מפורשת לשם יצירת רישיון במקרקעין ואפשר ללמוד על הסכמתם של הבעלים לשימושו של אדם אחר ברכושם, מהתנהגותם ולו גם מכללא.

ולסיום, אציין כי בתביעה לסילוק יד על התובע להוכיח אחת משתיים. האחת, את זכותו להחזיק במקרקעין. השניה, את היעדר זכותו של הנתבע להחזיק במקרקעין.

יצויין, כי הצלחת התביעה לסילוק יד וקבלת המקרקעין חזרה לידי הבעלים ו/או המחזיק, ממי שמחזיק בהם שלא כדין, תלוייה בהוכחת שני התנאים המצטברים דלעיל.

*מאמר זה נלקח מתוך ספרושל עו"ד נרקיס שלומי "רישיון במקרקעין בעין המשפט".