|
|
שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבוריתב- ת"ד 24660/08[1] נפסק מפי כב' השופטת דלית ורד:
"הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א -1961. האירוע היה ביום 19.10.07 בסמוך לשעה 15.37. עד התביעה, רס"ר ווהלי סעיד ישב בניידת שעמדה ברחוב נילי בצומת עם רחוב הנשיא, הנאשם נהג באוטובוס ברחוב הנשיא וחלף בצומת האמורה אל מול הניידת. עד התביעה טען כי ראה את הנאשם מחזיק טלפון נייד בידו הימנית בצמוד לאוזן ימין. הניידת נסעה אחרי האוטובוס, וכשיוחסה העבירה לנאשם טען הוא: "רק עניתי להגיד שאני לא יכול לדבר".
בעדותו בפניי הבהיר עד התביעה כי בעת שהאוטובוס חצה את הצומת הוא היה במרחק קצר מאד מהניידת, וכי לאוטובוס היה חלון גדול שאפשר לראות היטב את הנהג.
הנאשם לא חלק על תיאור העובדות בכתב האישום, הן ביחס למסלול נסיעת האוטובוס ומיקום עמידת הניידת, הן ביחס לתגובתו הראשונית כפי שנרשמה בדו"ח, והוא אף הודה כי דיבר בטלפון אותה עת. עם זאת, הנאשם טוען כי הוא דיבר בטלפון הנייח המותקן באוטובוס ולא בטלפון נייד שהחזיק בידו. לטענתו, אכן קיבל שיחת טלפון אך הוא השיב למתקשר כי אינו יכול לדבר, היות ובטלפון הנייח מותקן מיקרופון, ולא רצה שהנוסעים יאזינו לשיחה.
לאחר שהזהרתי עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, אני מעדיפה את גרסת התביעה על פני גרסת ההגנה. יש לומר כי תגובתו הראשונית של הנאשם הינה בגדר ראשית הודאה בביצוע העבירה. עובדה היא שהנאשם לא טען באותה עת כי לא ביצע את העבירה היות ודיבר באמצעות דיבורית המותקנת ברכב, אלא הוא התגונן בטענה שהוא רק ענה לטלפון ולא דיבר ממושכות אלא מיד אמר שאינו יכול לדבר. באם לא החזיק הנאשם בידו טלפון נייד, תמוה כיצד יכול היה השוטר לדעת כי הנאשם מדבר אותה עת בטלפון, בפרט לנוכח גרסת הנאשם כי השיחה הייתה קצרה ביותר. אוסיף כי הנאשם לא המציא פירוט שיחות המעיד כי באותה עת התקבלה שיחה בטלפון הנייח ולא בטלפון הנייד.
על סמך כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום".
[1] ת"ד 24660/08 מדינת ישראל נ' אדמון דן, פורסם באתר בית המשפט העליון (2009).
|
|