|
|
סדר ההורשה - טבלת ההורשהחוק הירושה קבע כי "קרובי המוריש", ורק הם, זכאים לרשת את הנפטר. במסגרת קביעה זו הגדיר המחוקק את הנכללים בגדר "קרובים" ואת "סולם העדיפויות" בין קרובים אלה.
הנכללים בגדר "קרובי המוריש" הם:
* מי שהיה במות המוריש בן זוגו;
* ילדי המוריש וצאצאיהם;
* הורי המוריש וצאצאיהם;
* הורי הוריו של המוריש וצאצאיהם.
השיטה אותה אימץ המחוקק הישראלי בחוק הירושה, כאמור, היא שיטת ה"פרנטלות", דהיינו – הדרוג הענפי. לפי שיטה זו, כל דרגת קרובים נמצאת על ענף נפרד, הממוקם לאחר הענף שקדם לו. בדיקת הזכאות מתחילה בענף הקרוב ביותר לנפטר, ורק אם נטול ענף זה כל יורש – עוברים לענף הבא אחריו, וכך הלאה.
הכלל הבסיסי – רק ענף אחד יורש ואין כל חשיבות למספר הקרובים על אותו ענף. אם נמצא על הענף הקרוב יורש אחד או יותר – מחולק כל העזבון ביניהם, והקרובים המצויים על הענפים הרחוקים יותר – אינם יורשים דבר. לבן זוגו של הנפטר מעמד מיוחד, וחלקו בעזבון הנפטר יובהר בהמשך.
להלן פירוט הענפים, מהקרוב לרחוק, וסדר בדיקתם:
ענף א – ילדי המוריש וצאצאיהם (נכדיו, ניניו וכו');
ילדי המוריש (בנים ובנות) לרבות ילד שנולד תוך 300 יום או אפילו אחרי וכן ילד מאומץ יורשים את העזבון בחלקים שווים – מצוות סעיף 13 לחוק הירושה. הסתלקות ילד מן הירושה אינה מקנה לילדו, נכדו של המוריש כל זכות ירושה.
אם יש יורשים בפרנטלה זו העזבון מתחלק רק בין היורשים בפרנטלה זו. די בקיומו של יורש אחד בפרנטלה זו על-מנת שיירש את כל העזבון. קיומו של יורש בפרנטלה בולם את המעבר למעגל השני –הפרנטלה השניה של היורשים.
ענף ב – הורי המוריש וצאצאיהם (אחיו ואחיותיו, אחייניו וכו');
ענף ג – סבו, סבתו וצאצאיהם (דודיו, בני דודיו וכו').
הבדיקה מתחילה בענף א –
* קיימים למוריש ילדים – מתחלק עזבונו ביניהם שווה בשווה;
* ילדי המוריש אינם בחיים – מתחלק עזבונו בין נכדיו;
* חלק מילדי המוריש נפטרו, אולם השאירו אחריהם צאצאים – מתחלק העזבון בין כל ילדי המוריש, אף אלה שנפטרו, שווה בשווה, וכל צאצאי הילד שנפטר מקבלים את חלק אביהם וחולקים בו ביניהם שווה בשווה. שיטה זו תחול אף לגבי ניניו של המוריש כאשר חלק מילדיו ומנכדיו של המוריש אינם בחיים.
* אין למוריש ילדים או צאצאים – עוברים לענף ב.
הבדיקה בענף ב –
* הורי המוריש בחיים – מתחלק עזבונו ביניהם שווה בשווה;
* הורי המוריש אינם בחיים – מתחלק עזבונו בין צאצאיהם, כאשר סדרת הקדימות בין הצאצאים הוא כמו בענף א. דודיו קודמים לבני דודיו, וכן הלאה.
* רק הורה אחד נשאר בחיים – מתחלק העזבון שווה בשווה בין ההורה החי להורה שנפטר, ואת חלקו של ההורה הנפטר – יורשים הקרובים לו לפי אותה שיטה המתחילה מראשית, דהיינו ענף א – ילדיו וכו', ואם אינם בחיים עוברים לענף ב, וכן הלאה;
* לא נמצא בין החיים אף אחד מענף זה – עוברים לענף ג.
בענף זה מתבצעת הבדיקה כמו בענף ב.
* אם גם בענף ג לא נמצא כל צאצא – יורשת המדינה את עזבון הנפטר. המדינה רשאית להעניק חלק מכספי העזבון, כתשלום חד-פעמי, לאדם או לקרוב שאינו זכאי לרשת על-פי דין, אולם מחסורו היה על המוריש ערב מותו.
לבן זוגו של הנפטר מעמד מיוחד בחוק הירושה, ומלבד הנכסים המפורטים להלן, העוברים בשלמות לבעלותו – מצטרף הוא ביתרת העזבון לשאר הקרובים, וחלקו משתנה בהתאם ל"קרוב" עמו הוא יורש.
וזה חלקו של בן הזוג ביתרת העזבון בנסיבות השונות:
* הניח המוריש ילדים או צאצאיהם או הורים – חצי;
* הניח הוריש אחים או צאצאיהם או הורי הורים – שני שלישים;
* לא הניח המוריש קרוב מהמנויים לעיל – יירש בן הזוג את העזבון בשלמותו.
כלומר, אם נמצא קרוב הזכאי לרשת, המנוי בקטגוריה הראשונה – מקבל בן הזוג חצי מעזבון הנפטר. אם אין בנמצא קרוב מקטגוריה זו, אך קיים קרוב המנוי בקטגוריה השניה – יורש בן הזוג שני שלישים מיתרת העזבון.
נכסים שבן הזוג יורש בשלמות:
* מיטלטלין, כולל מכונית נוסעים, השייכים לפי הנסיבות ולפי המקובל למשק הבית המשותף;
* אם קיימים קרובים מהקטגוריה השניה בלבד (אחים, צאצאיהם והורי-הורים) – יטול בן הזוג את דירת המגורים כולה, בתנאי שבני הזוג היו נשואים שלוש שנים ומעלה, וגרו יחד באותה עת בדירה הכלולה כולה או חלקה בעזבון.
* עזבון המוריש – יובהר, כי העזבון משתרע רק על חלקו של הנפטר ברכוש המשותף לו ולבן זוגו. כלומר – לפי חלוקת העזבון, נוטל בן הזוג את חלקו ברכוש המשותף מכוח היותם בני זוג ובשל פקיעת הנישואין (עקב המוות), ורק הנותר מהווה את עזבון הנפטר. מעזבון זה נוטל בן הזוג את חלקו כמפורט לעיל.
* אדם שהיה נשוי ליותר מאישה אחת – מה שמגיע ל"בן זוג" בירושה על-פי דין, יחולק בין אלמנותיו שווה בשווה.
מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו, וצאצאי המאומץ יורשים את המאמץ אם המאומץ אינו בחיים. כמו-כן, יורש המאמץ את המאומץ כאילו היה הורהו.
לגבי שאר קרובים:
* המאומץ וצאצאיו אינם יורשים את קרובי המאמץ;
* קרובי המאמץ אינם יורשים על-פי דין את המאומץ;
* המאומץ וצאצאיו יורשים את קרובי המאומץ;
* הורי המאומץ והורי הוריו וצאצאיהם אינם יורשים את המאומץ.
|
|