|
|
משמורת ילדים ומסוגלות הוריתבטרם הכרעה בשאלת משמורת הקטין עליו ליתן דעתו ל"מסוגלות הורית" של שני ההורים. אין ספק ששאלה זו מורכבת ובעלת מספר מימדים. מסוגלות הורית כוללת בתוכה בין היתר את דרכו של ההורה עם התמודדות פירוק קשר הנישואין.
כב' השופט י' עמית גורס לטענתו כי המונח "אחריות הורית", הוא מונח רחב יותר מן המושג "מסוגלות הורית" שכן, אחריות הורית כוללת בתוכה:
"גם את היכולת להתעלות מעבר לשלל התחושות כלפי בן הזוג לשעבר ולהימנע מהמעטת דמותו וערכו בפני הקטין."[1]
אין ספק, כי נושא מסוגלות הורית הוא נושא קשה ומורכב וכאשר שני ההורים, לא מצליחים להגיע להבנה ולהסכמה ביניהם, נדרש בית-המשפט להכריע בסוגיה זו של מסוגלות הורית.
אין ספק, כי בדיקה של מסוגלות הורית איננה קלה ומעוררת מחלוקות בין אנשי המקצוע העוסקים בעניין זה[2]. בשל העובדה כי נושא רגיש זה קשה להכרעה, ולפני שבית-המשפט מכריע, נעזר הוא באנשי מקצוע ובניסיונם העשיר.
בית-המשפט משתמש בבדיקת מסוגלות הורית, כאשר קיים ספק לעניין הכרעה בנושא זהותו של ההורה המשמורן. כמו-כן נקבע כי ההחלטה באם להורות בדיקת מסוגלות או לדחותה יש לעשות בכפוף לעיקרון-העל של טובת הקטין. זאת ועוד. בדיקה למסוגלות הורית לא צריכה להיעשות כדבר שבשיגרה שכן המדובר בתהליך איבחוני הכולל בדיקות שונות הנעשות על-ידי בעלי מקצוע מתאימים ובין היתר שיחות עם ההורים, שיחות עם הקטין, מבחני אישיות, מבחני משכל, תצפיות דיאגנוסטיות וראיונות קליניים[3]. בטרם יורה בית-המשפט על בדיקה של מסוגלות הורית, יהא עליו לבחון בצורה אובייקטיבית באם בדיקה שכזו נחוצה שכן, בית-המשפט לא יעמיס על הקטין בדיקות פסיכולוגיות וזאת רק בכדי לרצות את אחד ההורים. ברור הוא, כי בית-המשפט לא יורה על בדיקה למסוגלות הורית באם הקטין בעברו, חווה איבחונים, תצפיות ובדיקות פסיכולוגיות[4].
ב- בר"ע (חי') 450/06[5] נדונה השאלה אימתי ימונה מומחה פסיכולוג לצורך בחינת מסוגלות הורית של ההורים וכדברי כב' השופטת יעל וילנר:
"מהם אמות-המידה אשר יופעלו על-ידי בית-המשפט בעת מתן החלטה למנות מומחה פסיכולוג לעניין בחינת המסוגלות ההורית למשמורת ילדים."
במקרה דנן, קבעה כב' השופטת יעל וילנר, כי לא היה מקום להורות על מינוי פסיכולוג לבדיקת מסוגלות הורית וכדבריה:
"... ברגיל, הורים מסוגלים לגדל את ילדיהם. זוהי הנחה בסיסית אוניברסלית. החריג לכלל הם אותם הורים אשר מטעמים אלו ואחרים מתעורר לגביהם ספק בדבר מסוגלותם ההורית. לגבי חריגים אלה ואלה בלבד, יש מקום למנות מומחה לאיבחון מסוגלותם.
לעיתים עצם הפניית ההורים לאבחון פסיכולוגי לצורך קביעת התאמתם לשמש כהורים, פוגע קשות בתדמיתם וברגשותיהם, באשר יש בכך כדי להטיל ספק במסוגלותם ההורית. זאת ועוד, בדיקת מסוגלות הורית החודרת באופן משמעותי לצנעת הפרט של ההורים, על המאבחן לעמוד על ההיסטוריה האישית שלהם מיום לידתם, ולאבחן את אישיותם. לפיכך, יש הצדקה לקיומה של בדיקה כזו, רק באותם מקרים חריגים בהם קיימת, בחומר המונח בפני בית-המשפט, עדות ו/או אינדיקציה להיעדר מסוגלות הורית. אינדיקציה זו יכולה להתבסס על המלצות פקידת סעד, מצוקה ניכרת וממשית של הקטין שמקורה בבעיה בתפקוד ההורה המשמורן, או נסיבות אחרות מהן עולה כי ללא בדיקת מסוגלות הורית לא ניתן לקבל החלטה, לטובת הקטין, בתביעות הורים למשמורת על ילדיהם.
הדברים מקבלים משנה-תוקף במקרים של קטין אשר טרם מלאו לו שש שנים כמו במקרה דנן, וחלה לגביו חזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ה-1965. במקרים אלה, בהיעדר אינדיקציות להיעדר מסוגלות הורית מצד האם, ממילא מחוייב בית-המשפט לקבוע כי המשמורת תהא לאם."
ב- תמ"ש (חי') 14363/01[6] קבעה כב' השופטת אלה מירז, ולארח שסקרה את מסוגלות ההורית של ני ההורים, כי יש להעביר את משמורת הקטינים לידי האב וכדבריה:
"מסוגלות הורית של ההורים ומשמורת
21. ביום 12.5.06 הוגשה חוות-דעתו של מר נדב וינטרוב מומחה בכיר בפסיכולוגיה קלינית והתפתחותית כמומחה מטעם בית-המשפט בשאלת המשמורת.
22. בחוות-הדעת נאמר כי לשני ההורים מסוגלות הורית אם כי לאור קשיים רגשיים משמעותיים מדובר לעיתים במסוגלות הורית חלקית בלבד. להורים חרדות בולטות איתם הם מתמודדים בצורות שונות. בסעיף 6 לסיכום נאמר:
'קשה על סמך ממצאי האבחון להצביע על ההורה שהוא בעל מסוגלות הורית טובה יותר, לפחות לא באופן בולט וחד-משמעי. הנטיה על-פי ממצאי האבחון הינה להעדיף את האב כהורה משמורן.'
ההנמקה להעדפת האב הינה כי בעוצמות הקיצוניות של האם יש יותר פוטנציאל של פגיעה בילדים מאשר בחולשותיו של האב. גם אבחוני הילדים מראים כי בעולמם החוויתי הדמות הגברית היא זו הנתפסת כזמינה יותר מבחינה רגשית בעוד הדמות הנשית מעוררת קושי ולפיכך מציין המומחה בסעיף 7 לסיכום:
'התרשמות זו, העולה מאבחוני שני הילדים, מחזקת בצורה משמעותית את התחושה כי האב הינו ההורה בעל המסוגלות ההורית הטובה יותר וכי יש להעדיפו כמשמורן.'
23. ביום 29.6.06 נחקר המומחה על חוות-דעתו. מחקירתו עולה כי האם עשויה לפרש דברים בצורה לא מציאותית ולא מותאמת לצורכים של הילדים (עמ' 47 לפרוטוקול) לאם קושי בנפרדות בהתייחסות לזולת כאשר מ' משלם על היעדר מרחק רגשי מתאים וחיוני להתפתחותו(ראה עמ' 48 לפרוטוקול).
24. גם באישיות האב קיימים פגמים העשויים להשפיע לרעה על הילדים. בעמ' 52 לפרוטוקול מציין המומחה בעניין תוקפנות האב:
'גם שם פלוני מציג תמונה מאוד עקבית של משהו שמשתדל לא רק לרצות גם להחליק משהו חד-תוקפני ואסרטיבי.'
ובעניין חזרה על פעולות צויין בעמ' 53:
'להערכתי החזרתיות של פלוני היא חלק מהזמן מוגזמת, לא מותאמת ומעבר למה שצריכים הילדים.'
25. יתר-על-כן, המומחה מציין כי למרות שהן האב והן האם זקוקים לטיפול הורי מדגיש המומחה בעמ' 51 לפרוטוקול:
'לפי ממצאי האבחון יש יותר סיכוי שהאבא יתמיד יותר ... וזה יותר מהאם.'
המומחה אף מצביע על מקור ההבדל בכך ש:
'ספק עד כמה היא רואה שיש קושי או בעיה ואז לא ברור אם יש מ'בציה לטפול ואם מוסיפים לזה את הנטיה המאוד בולטת של חשדנות אלה מרכיבים מאוד לא מסתדרים מבחינה טיפולית...'
26. לפיכך קובע המומחה בעמ' 49 לפרוטוקול:
'אין ספק שלפי האבחון של חוף הגליל, הדמות של האבא יותר באופן משמעותי מותאמת לצורכים הרגשיים של מ'. אפשר להוסיף שגם של ט' לפי ממצאי האבחון שלה.'
ובעמ' 53 לפרוטוקול:
'לפי ממצאי האיבחונים מסוגלותו ההורית של האבא יותר טובה.'
ובעמ' 60 לפרוטוקול:
'עם כל הקושי אני נוטה להמליץ על האבא כהורה משמורן.'
יודגש, כי המומחה העיד, כי למרות שלא ראה את הילדים והסתמך על אבחון שנעשה להם הרי שמסקנתו לא היתה משתנה (עמ' 60 לפרוטוקול):
'גם ללא אבחונים של הילדים ההמלצה שלי שעדיף שהאבא יהיה משמורן.'
27. אני ערה להסתייגויותיו של המומחה מניסיון לגזור מהעולם הפנימי המאובחן של בני הזוג לגבי התנהגויות במציאות בפועל.
'אני לא יכול לומר בדיוק מה זה אומר ואיך זה מתבטא.' (עמ' 46 לפרוטוקול)
וכן
'אני רוצה להוסיף, שהאבחונים הן של הורים והן של הילדים מתייחסים בעיקר לרמה של העולם הפנימי של הנבחנים.' (עמ' 48 לפרוטוקול)
וכן
'אני נזהר מלתת דוגמאות קונקרטיות שכן אי-אפשר לנבא מתוך האיבחון מה יקרה בפועל במציאות.'
28. מכל המקובץ לעיל עולה, כי במקום בו ניתן יהיה להעביר את המשמורת, ראוי כי זו תועבר לידי האב וזאת בכפוף לטובת הקטינים ולצורכיהם כפי שיפורט וידון להלן..."
ב- בש"א (ת"א-יפו) 2965/06[7] נדונה השאלה האם על בית-המשפט להורות על בדיקה למסוגלות הורית. במקרה הנדון, האב טוען כי יש לערוך בדיקת מסוגלות הורית לקטין שכן, לגירסת האב הקטין ב"סכנה קיומית". בנוסף, האב טוען כי האם נוהגת בחוסר שיקול-דעת עם הקטין.
מנגד, האם טוענת כי כל טענותיו של האב כלפיה אינן נכונות וכי האב עושה כל שביכולתו על-מנת ולהכפיש את שמה. לגופם של דברים, האם טוענת כי נהגה ונהגת בשיקול-דעת בעניינו של הקטין.
בדחותו את הבקשה להורות על מסוגלות הורית קבע כב' השופט יהושע גייפמן:
"40. כל הגורמים הטיפוליים השונים המעורבים בתיק זה הביעו עמדה אחת ברורה, כי תפקודה ההורי של האם תקין. טענותיו של האב בדבר רשלנות פקידות הסעד נבדקו במסגרת ועדת תסקירים ונדחו.
41. הבדיקות שנערכו כמו גם תסקירי הסעד שניתנו בנדון מראים שוב ושוב כי לא קיים ספק בדבר המסוגלות ההורית של האם. הצדדים גם קבעו בהסכמה את עובדת היות האם ההורה המשמורן, ובהתאם לכך, היא ממלאת את תפקיד המטפל העיקרי בחיי הילד מאז גירושי הצדדים ועד היום.
42. במקרה זה עומד בפני בית-המשפט קטין, כבן שבע שנים בלבד, אשר חרף גילו הצעיר חווה מספר אבחונים, תצפיות ובדיקות זה מכבר. ביניהם אבחון הפסיכולוגית יעל גל, אותו עבר נוכח הליך המשמורת שמנהל האב בבית-המשפט, כמו גם אבחון באגודת אל"י שנערך אף הוא ביוזמת אביו, ואין צורך להעמיס על הקטין בדיקות נוספות רק כדי לרצות את האב...
44. ברור, כי מדובר באב האוהב את ילדו. אולם, נוכח הממצאים בתיק ברור גם כי אין כל ספק במסוגלות ההורית של האם המגדלת את הילד בפועל כהורה משמורן בהתאם להסכמת הצדדים מאז גירושיהם ועד היום. על-כן ביצוע בדיקת מסוגלות הורית אינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין ושלומו תחת נסיבותיו של תיק זה.
45. אשר-על-כן אני מורה כדלקמן:
א. הבקשה לביצוע בדיקת מסוגלות הורית נדחית... "
[1] ע"מ (חי') 384/06 ו' א' נ' ו' (ז') מ', תק-מח 2007(1) 13363. במקרה זה קבע כב' השופט י' עמית כדלקמן:
"... האב הקשה על ביקורי האם אצל הקטינה וסירב להרחבת הסדרי הראיה בכל התקופה בה היתה הקטינה במשמורתו, בטענה שלאם השפעה שלילית על התנהגותה של הקטינה. תפיסה זו של האב את האם, מקרינה בהכרח על דמותה ההורית בעיני הקטינה, ומכרסמת, לטעמי, במידת האחריות ההורית שהאב מגלה כלפיה...".
[2] ראה יורם י' צדיק "איך להעריך מסוגלות הורית", "רפואה ומשפט" ספר היובל (2001) 328; י' אורון "טובת הילד, מסוגלות-הורית ושלילת-אב בסיכסוכי הורים על משמורת ילדיהם" רפואה ומשפט גיליון 24 (2001).
[3] לעניין זה ראה צ' זכי, אשנב לפסיכולוגיה משפטית (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003).
[4] בש"א (ת"א-יפו) 2965/06 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2006(2) 366.
[5] בר"ע (חי') 450/06 פלוני נ' אלמוני, תק-מח 2006(4) 3975.
[6] תמ"ש (חי') 14363/01 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2006(3) 470.
[7] בש"א (ת"א-יפו) 2965/06 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2006(2) 366.
|
|