|
|
ירושה מכוח אימוץסעיף 16 לחוק הירושה קובע כי:
המילה "אימוץ" משמשת בשתי משמעויות: א) היא באה לציין יחסים בין בני אדם, הזהים במתכונתם ליחסים שבין הורה ופרי בטנו, במישור הרגשי, החברתי והכלכלי. ב) היא באה לציין יחסים, כאמור לעיל, כאשר החוק הטביע עליהם את חותמו והטיל על שני הצדדים את כל החובות, והעניק להם את כל הזכויות, הנוצרים על-ידי החוק בין הורה ופרי בטנו, כגון, בין היתר, חיובי מזונות, זכויות בירושה וכדומה. מאחר שלעיתים קרובות היחסים בין מאמץ ומאומץ הם יחסים כאמור לעיל לפי א. ולפי ב. גם יחד, ובלשון בני אדם, אין מקפידים תמיד על הבחנה בין אימוץ שאושר על-ידי הרשות המוסמכת ונתלו אליו לפיכך חובות וזכויות בנות ביצוע על-ידי החוק, ובין אימוץ שלא נתלוו אליו חובות וזכויות משפטיות כאלה ננסה, לפחות לצורך הדיון שבפנינו, להבחין בין סוגי אימוצים אלה.
אימוץ כדין פירושו אצלנו אימוץ לפי חוק אימוץ ילדים, התש"ך-1960, ולגבי אימוץ שנעשה בחו"ל לפי חוק שהיה בתוקף במקום בו נערך האימוץ. "אימוץ בפועל" או אימוץ למעשה מציין מערכת יחסים, כמתוארת בקצרה לעיל, שאיננה מלווה גושפנקא של הרשות המוסמכת על-ידי החוק. היחסים בין מאמץ ומאומץ עובר למתן צו האימוץ הם יחסי אימוץ בפועל אולם, לא תמיד מהווים יחסי אימוץ בפועל הקדמה לאימוץ כדין, כי ייתכן שאדם יאמץ ילד, דהיינו, יקבלו לתוך ביתו, יסמיכו אל שולחנו, ודאג לצרכיו, מבלי שירצה לקבל על עצמו חובות של אב לתמיד, כי רוצה הוא להשאיר לעצמו את הברירה להפסיק את הקשר כל עת שירצה בכך. יש לקרוא ליחסים של אימוץ בפועל יחסי אומנה.
בלשונו של המחוקק מוצאים אנו את הביטוי "אימוץ כדין" בסעיף 16 של חוק הירושה, התשכ"ה-1965, המעניק זכויות למי שאומץ כדין דווקא. המונחים "אימוץ בפועל" ו"אימוץ למעשה", כמושגים זהים, מופיעים בסעיף 21 של חוק אימוץ ילדים אך ללא הגדרה, ומניח אני כי הגדרתם, אם תידרש הגדרה, תהיה במשמעות הדברים שנאמרו לעיל. אפשר, אולי, לסכם ולומר, כי סתם אימוץ, כשהמונח מופיע בחוק אימוץ ילדים, פירושו אימוץ כדין, ולא אימוץ בפועל, ובשני הסעיפים שבהם נקט המחוקק במונחים ספציפיים של "אימוץ כדין" (סעיף 16 לחוק הירושה) ו"אימוץ בפועל" (סעיף 21 של חוק אימוץ ילדים), עשה כן במקרה הראשון בכדי להסיר ספק בקביעה, שרק מאומץ בדין זוכה בירושה, ובמקרה השני, בכדי להבהיר את הוראות סעיף 21, שהן הוראות שעה ובאות לאפשר מתן צו אימוץ, שבדרך-כלל הוא מוגבל אך ורק לקטינים (ולמי שהיו קטינים בשעת הגשת הבקשה), גם לגבי אלה שכבר הגיעו לבגרות בתנאים מסויימים. יצויין כבר כאן, כי אף לפי סעיף 21 שלנו, אין יחסי אימוץ בפועל יוצרים זכויות או חובות משפטיות.
אימוץ בפועל לא יהפוך לאימוץ כדין אם לא היה מלווה כוונה כזו אצל המאמץ (והסכמה, במידה שהמאומץ היה בר-דעת להסכים, מצד המאומץ), וכל עוד לא נתנה הרשות המוסמכת את גושפנקתה, ועד מתן צו אימוץ על-ידי הרשות, חופשי המאמץ (וכמובן גם המאומץ) מכל התחייבות משפטית, ויכול הוא לשים קץ ליחסי האימוץ בפועל במעשה חד-צדדי, וכמובן שלא ניתן לאכוף יחסי אימוץ כדין לא על מאמץ ולא על מאמץ נגד רצון מי מהם.
ייתכן, כי יחסי אימוץ בפועל מתקרבים למימדים של "מעין מעמד" ונושאים אתם השלכות משפטיות, אבל זכות ירושה על-פי דין אינה ביניהן, כי הלא במפורש קבע המחוקק בסעיף 16 של חוק הירושה הנ"ל מה שקבע.[1]
ב- ע"א 8030/96[2] נפסק כי לפי המשפט הישראלי לא נוצר קשר של אימוץ אלא עם מתן צו של בית-המשפט וצו כזה לא ניתן. אשר לתחולת המשפט העברי – על הליכי אימוץ בין יהודים לפני תחילת תוקפו של חוק אימוץ, ילדים חל בישראל המשפט העברי, ואפילו נאמר כי המשפט העברי חל גם על ענייני אימוץ בין יהודים בתימן בתקופה הנדונה, אין בכך כדי לעמוד למשיבים, מן הטעם שהמשפט העברי אינו מכיר במוסד האימוץ. אכן, בגישה העקרונית שאין אימוץ במשפט העברי חלו שינויים והמשפט העברי הכיר בקשרים שונים בין "מעין מאמצים" לבין "מעין מאומץ", אולם, בסופו של דבר, לא נקלט מוסד האימוץ, כפי שהוא מוכר במשפט הישראלי לתוך המשפט העברי. להתחייבות של המורישים, לרבות מעשה העברתם של המשיבים לביתם וגידולם על ידיהם, לא ניתן תוקף רשמי ואף לא אישור רשמי על-ידי בית-דין רבני או סמכות רבנית אחרת במקום מגורי המשפחה בתימן או בישראל.
בצד אימוץ כדין קיימים גם מצבים המכונים "אימוץ בפועל" והמשיבים טענו בין היתר כי יש לראות את הקשר שנוצר בינם לבין המורשים כאימוץ מסוג זה. גם טענה זו יש לדחות. אין צריך לומר כי לעניין ירושה של מאומצים אין להסתפק באימוץ בפועל. שאלה נוספת שראוי לתת עליה את הדעת היא אם לצורך "אימוץ בפועל" די במעשים בפועל או שיש צורך גם בכוונה של "המאמצים" לאמץ את ה"מאומץ" ובעניין זה נראה שיש לקבל את הדעה כי יש צורך בכוונה של אימוץ וספק גדול אם מעשה גידולו של ילד כשלעצמו, כשלא מתלווה אליו כוונה לאמצו, יכול לעלות כדי אימוץ.[3]
[1] עז' 2955/78 אבריקה ולדרברג נ' אריאנה דינור, פ"ד מב(1) 112, 116-117 ראה גם ע"א 8030/96 לאה יהוד ואח' נ' ישראל יהוד ואורה עובדיהָ, פ"ד נב(5) 865.
[2] ע"א 8030/96 לאה יהוד ואח' נ' ישראל יהוד ואורה עובדיהָ, פ"ד נב(5) 865.
[3] התמצית נלקחה מתוך תקציר פסקי-דין נ"ג – 99 7ָ.
|
|