חובת ההוכחה בתביעת מזונות - על מי?

התובע נושא על כתפיו את עולן של שתי חובות: האחת, נטל השכנוע - על בעל דין, הטוען טענה מסויימת, אשר חשובה לעמדתו במשפט – בין טענה חיובית ובין שלילית, עליו הראיה. השניה, חובת הראיה – נטל הבאת הראיות רובץ ככלל על מי שנושא בנטל השכנוע.

בית המשפט קבע כי "חובה על התובע את מזונותיו להוכיח את תביעתו על כל מרכיביה. חובה על התובע להוכיח באופן מדוייק ונאות את צרכיו והוצאותיו ולא להניח לבית המשפט לעסוק בהשערות, הנחות וניחושים באשר הם".

בשים לב, כי הפסיקה קבעה, לעניין הוכחת ההוצאות על ידי התביעה, כי כאשר אין בפני בית המשפט די ראיות על מנת להגיע לממצא ברור בדבר צרכי התובע, רשאי השופט לאמוד את סכום המזונות גם על פי ניסיון חייו, כשופט היושב בתוך עמו.

אם כן, נשאלת השאלה מהו נטל ההוכחה בפסיקת מזונות זמניים? בית המשפט לעניין זה קבע כי תובענה למזונות היא ככל תביעה אזרחית וחובה על התובעים את מזונותיהם לשכנע את בית המשפט לא רק בעצם זכותם למזונות מהנתבע אלא גם בקיומם של אותה רמת חיים ואותם צרכים להם הם טוענים.

זאת ועוד. מאחר ושלב של מזונות זמניים הינו שלב ראשוני ובדרך כלל לא נשמעות בו ראיות, אין לדרוש מן התובע מחד ומן הנתבע מאידך להביא ראיות ברורות ומוצקות, זה לרמת החיים הגבוהה וזה לפגיעה ביכולתו להמשיך ולספק אותה. ראיות ברורות ומוצקות לא, אבל ראיות לכאורה בוודאי.