|
|
הזכות למזונות מן העיזבוןסעיף 56 לחוק הירושה קובע כי:
המשפט הישראלי החיל בחוק הירושה על מזונות מהעזבון נורמה אזרחית טריטוריאלית. הוראת סעיף 148 לחוק הירושה מורה: "על זכויות למזונות מן העזבון לא יחול אלא חוק זה".[1]
במאטריה של מזונות מהעזבון המיושמת בבית-המשפט האזרחי, לדין הדתי תחולה רק בגדר הוראת סעיף 57(ב) לחוק הירושה. הוראה זו מנחה:
"בן זוג שערב מות המוריש נישללה ממנו זכותו לקבל מזונות ממנו, אינו זכאי למזונות מהעזבון."[2]
ב- ע"א 134/70[3] נפסק:
(א) לא פסק-דין הוא תנאי לשלילת זכות המזונות אלא מעשה או מחדל אשר לפי הדין החל על בן הזוג שולל ממנו את הזכות לקבל מזונות.
(ב) הדין האישי מבחין בין מקרה של אישה שהוכרזה כמורדת, שאזי זכותה למזונות נשללת סופית אלא-אם-כן תרכוש אותה שוב על-ידי הסכמת הבעל לחידוש חיי האישות, לבין מקרה שאישה אינה זכאית למזונות בחיי בעלה באשר אינה גרה עמו, אולם זכותה למזונות קיימת כזכות רדומה, ואין המדובר בשלילת הזכות לצמיתות.
(ג) כל עוד לא הוכרזה האישה כמורדת גמורה היא זכאית למזונות מהעזבון לפי החוק.
חוק הירושה העדיף את "שיטת המזונות" על "שיטת החלק המשוריין". על-פי שיטת "החלק המשוריין" שמורים לבני – המשפחה חלקים מסויימים מהעזבון, שאין המוריש יכול לצוות. על-פי "שיטת המזונות" אין שיריון בדיני צוואה אולם כאשר המצווה לא דאג לבני משפחתו במידה מספקת בצוואה – ניתן לפסוק להם מזונות מהעזבון.[4]
החוק הישראלי מחיל את דין המזונות מן העזבון, הן במקרה של ירושה על-פי דין והן במקרה של ירושה על-פי צוואה. עזבונו של אדם צריך לשמש קודם לסיפוק צרכי הזכאים למזונות, ורק מה שנשאר לאחר סיפוק הצרכים – מחולק בין היורשים. המחוקק הישראלי ריסן את חופש ההורשה בקביעת מוסד המזונות מן העזבון.
המגמה הסוציאלית, שבמזונות מן העזבון, דורשת לבחון את צרכי התלויים במקום את רצון המוריש. המזונות אינם עניין פרטי, שאדם יכול לוותר עליהם על דעת עצמו. זכויות התלויים עדיפים על זכויות היורשים, ואין מניעה שהעזבון עד תומו ישמש לסיפוק המזונות. המזונות הם חוב מחובות העזבון, אולם כדי "לא לנעול דלת בפני לווין" חובות עזבון אחרים קודמים לחוב המזונות (ראו סעיף 104(ד) לחוק הירושה).[5]
ב- ע"א 393/93[6]נפסק:
"דיני המזונות מן העזבון מהוים חריג לכלל על פיו רצון המצווה מכריע... עצם הקירבה המשפחתית מהווה צידוק להטלת החיוב במזונות על העזבון."
כדי לזכות במזונות מהעזבון, יש להיכלל ברשימת הזכאים למזונות בחוק הירושה. הרשימה היא רשימה סגורה וכוללת: בן זוג, ילדים והורים[7]. המונח "בן זוג" מאפשר שויון בין בעל לאישה, ופסיקת מזונות גם לאלמן.
כדי לזכות במזונות מהעזבון צריך גם לעמוד במבחן "הנזקקות" של חוק הירושה[8]. אם התובע אינו עומד בנטל ההוכחה של נצרכותו – דין התביעה להיכשל.[9]
הפרמטרים שנקבעו בסעיף 59 לחוק הירושה לקביעת הזכאות למזונות מהעזבון, ומידת הזכאות הם:
(א) שווי העזבון.
(ב) שווי הרכוש שזכאי תובע למזונות לקבל כיורש מהעזבון.
(ג) רמת החיים של המוריש ושל הזכאי למזונות כפי שהיתה ערב מות המוריש.
(ד) שינוי שחל בצרכיו של הזכאי למזונות עקב מות המוריש.
(ה) רכושו של הזכאי למזונות.
(ו) הכנסתו של הזכאי למזונות מכל מקור שהוא. באשר לבן זוג נקבע סייג שניתן להתחשב בהכנסה אם שימשה ערב מות המוריש לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן הזוג.
(ז) מזונות שהזכאי למזונות יכול לקבל לפי סעיפים 2 או 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959.
(ח) המגיע לבן זוג של המוריש מכוח עילה הנובעת מקשר האישות לרבות כתובה.
מזונות מהעזבון אינם המשך של מזונות, שהזכאי קיבל מן המוריש בחייו. עם זאת נותנת רמת החיים של הצדדים ערב מות המוריש קנה-מידה לפסיקת מזונות מהעזבון. הקריטריון של רמת חיים ערב מות המוריש סוטה מהעיקרון של המשפט העברי "עולה עמו ואינה יורדת", החל על מזונות אישה בחיי בעלה.
יחד עם זאת, קיים קשר ישיר בין מזונות מן החיים לבין מזונות מן העזבון באשר על-פי הוראת סעיף
59(5) לחוק הירושה, הכנסות בן זוג מעבודה או ממשלח יד תילקחנה בחשבון, רק אם הן שימשו לפרנסת המשפחה או לפרנסת בן הזוג בחיי המוריש. נשים שנהנו ממעשי ידיהן בחיי בעליהן – אין המחוקק מרע את מעמדן לאחר פטירת הבעל. בדיני הירושה, אין הזכאי למזונות יכול לדרוש מזונות בטענה, שרכושו אינו מניב פירות. אין הצדק לשמר רכוש בידי זכאי למזונות מעזבון, בה בעת שהוא מבקש ליטול מיורש רכוש לו הוא זכאי מהעזבון.
בכך שונים דיני המזונות בחיים מדיני המזונות לאחר המוות. במזונות אישה בחיי בעלה לא ניתן לרדת לרכושה, ולכל היותר ניתן להתחשב בהכנסה פירותית שמניב רכושה. במזונות אישה מעזבון בעלה ניתן, גם ניתן, להתחשב ברכושה ולא רק בפירות.
במשפט העברי המזונות משתלמים לאלמנה כל עוד לא סולקה הכתובה. בחוק הירושה, תשלום המזונות מהעזבון אינו קשור עוד לסילוק הכתובה, אם כי ניתן להתחשב באלמנט זה, כחלק מפרמטרים נוספים, בגדר הוראת סעיף 59(7) לחוק הירושה.
הקריטריונים הקבועים בסעיף 59 לחוק הירושה, לעניין פסיקת מזונות מהעזבון, אינם רשימה סגורה. בית-המשפט רשאי להתחשב בנתונים נוספים, שלא בא גדרם בהוראת החוק.[10]
חוק הירושה מקנה לבית-המשפט שיקול-דעת רחב בפסיקת מזונות מן העזבון.המחוקק לא קבע סדרי עדיפות בין הפרמטרים בסעיף 59 לחוק הירושה, ובית-המשפט רשאי ליתן לקריטריונים השונים את המשקל הראוי בעיניו.
ב- ע"א 398/80[11], הדגיש כב' השופט מ' שמגר כי:
(א) סעיף 56 לחוק הירושה נוקט לשון "זקוקים למזונות", ורק אלה הזקוקים הופכים גם לזכאים.
(ב) בבדיקת שאלת הזכאות מונחה בית-המשפט על-ידי הקווים המדריכים, שהותוו בסעיף 59 לחוק הירושה, שאינו מתייחס רק לקביעת מידת המזונות אלא גם לקביעת הזכות כשלעצמה.
(ג) בנקטו בסעיף 59 לחוק הירושה בלשון "יתחשב" ביקש המחוקק לבטא חוסר התלות שבין סוגי המשאבים הכספיים המנויים בסעיף 59 לבין התוצאה הסופית אליה יגיע בית-המשפט, לפי שיקול-דעתו, בין באשר להענקת המזונות ובין באשר לשיעורם.
(ד) חוק הירושה מחייב תשומת-לב לנתונים המנויים בסעיף 59 לחוק אך אינו קובע זיקה שבחובה בין הנתונים לבין ההכרעה השיפוטית. שיקול-הדעת צריך להיות מופעל באופן סביר.
(ה) בית-המשפט דן בעניין, על-פי מערכת הנתונים וההתפתחויות הסבירות, כפי שהם קיימים בעת שהנושא נמסר להכרעתו.
חוק הירושה לא הגדיר את המונח מזונות והשאיר לבית-המשפט את התפקיד למלא אותו בתוכן לפי נסיבות העניין. גם במתן קשת הסעדים ניתן לבית-המשפט של עזבונות שיקול-דעת רחב. בית-המשפט יכול לפסוק את המזונות בסכום חד-פעמי או בהקצבות חוזרות ונשנות.בית-המשפט יכול גם להורות על דרך הבטחת המזונות או להתנות את סיפוקן בתנאים שיקבע. (ראו הוראות סעיף 61 לחוק הירושה).
דיני המזונות מן החיים ודיני המזונות מן העזבון אינם מגדירים את קשת החיובים, שניתן להכלילם במונח המשפטי "מזונות".
"אבות המזונות" הם בגדר רשימה בלתי-סגורה, הניתנת להוספה בפסיקת בתי-המשפט למשפחה, לפי צרכי הזכאים ותנאי הארץ.
בהצעת חוק הירושה של משרד המשפטים מיולי 1952 מובא בעמ' 110:
"בהתאם לשיטתנו, השוללת נסיונות להקפיא מושגים חיים בהגדרות נוקשות מטעם החוק, אין אנו מציעים פירוש או פירוט של "מזונות מן העזבון". יהיה זה אחד העניינים הרבים, שבהם תבוא עבודת בית-המשפט להשלים את עבודת המחוקק."
ובאשר למזונות מן החיים, הוסבר בהצעת חוק היחיד והמשפחה מדצ' 1955 בעמ' 165:
"כמו הצעת חוק הירושה, כך נמנע גם סעיף זה מלהגדיר את המושג "מזונות" או לפרט את הצרכים הכלולים בו."
בכך למעשה, החוק הישראלי הלך בעקבות כללי המשפט העברי, שאינם תוחמים את תוכן המושג "מזונות".
עוד נוסיף שבסעיף 125 בהצעת חוק היחיד והמשפחה נאמר:
"בכלל המזונות יהיו כל צרכי הזכאי. בהתאם לנהוג באותן נסיבות."[12]
|
|